טופומאג' בע"מ ואח' נ' שנפ ואח'

החלטה

במסגרת תביעה לסעדים זמניים ביחס לטכנולוגיה אשר הצדדים חלוקים באשר לבעלות בה, עתרו התובעים למספר סעדים זמניים ובכללם צו שיורה לנתבעים להעביר לידיהם או לידי נאמן את הטכנולוגיה האמורה, וכן צו מניעה שיורה להם להימנע מעשיית כל שימוש באותה טכנולוגיה, עד לבירור הזכויות בה.

תמצית עובדתית

1. בשנת 2011 החלו תובע מס' 2, עמי גור (להלן: "עמי"), והנתבעים, בעז שנפ ובוריס יבסיקוב (להלן: "בעז" ו- "בוריס" בהתאמה) יחד עם חנן פולנסקי (להלן: "חנן") (להלן כולם יחד: "ארבעת המייסדים") ביוזמה להקמת פעילות עסקית משותפת, שבבסיסה רעיון ליצירת תוכנה אינטרנטית וכן ממשק אינטרנטי חיצוני בתחום התיירות (להלן: "הטכנולוגיה" או "המיזם"). מערכת היחסים בין ארבעת המייסדים וחלוקת הזכויות ביניהם הוגדרה באמצעות מספר מסמכים מרכזיים עליהם חתמו באותו שלב.

כך חתמו הצדדים על הסכם מייסדים להקמת חברה (ר' "הסכם מייסדים ראשוני חברת tRipCKr (שם זמני)" מיום 12.3.11, להלן: "הסכם המייסדים", נספח א' לסיכומי המבקשים מיום 19.11.12), בו לכל אחד מארבעת השותפים למיזם הוגדר תפקיד בחברה שבהקמה, וכן הוקצה אחוז מסוים ממניות החברה, על פי אבני דרך ויעדים שהוגדרו בהסכם. נקבע כי עמי יהיה בתפקיד "יזם ומנכ"ל" החברה שבהקמה, ולו יוקצו 47.83% מהמניות, חנן יהיה "מנהל שיווק ופיתוח" ובעז יהיה "יזם שותף, מדען החברה ומפתח ראשי" ולכל אחד מהם יוקצו 21.74% מהמניות ולבוריס יוקצו 8.7% מהמניות, והוא יהיה "מתכנת/ מפתח". הקצאת המניות לחנן, לבעז ולבוריס נקבעה על פי הסכם המייסדים בשלבים, בהתאם לאבני הדרך המוגדרות בו, והעמידה בהן. החברה התאגדה ונרשמה לבסוף ביום 25.7.12 בשם "טופומאג' בע"מ" [ר' נספח י' לסיכומי המבקשים].

בדצמבר 2011 חתמו שלושה מתוך ארבעת המייסדים על "הסכם המחאת זכויות" (ר' נספח ב' לסיכומי המבקשים), לפיו הם מוותרים לחברת "טופומאג'", דהיינו תובעת מס' 1 (להלן: "החברה"), על כל זכות שעשויה להיות להם בקניין הרוחני שיפותח על ידם בעת היותם בקשר עם טופומאג'. חנן לא חתם על מסמך זה, מאחר וחודש לפני כן הודיע על רצונו לפרוש מכל פעילות הכרוכה במיזם הנ"ל (להלן שלושת המייסדים שנותרו: "שלושת המייסדים").

2. בד בבד עם פרישתו של חנן גויסו על ידי עמי משקיעים חדשים למיזם שבהקמה, ערן כץ ויובל לימון (להלן: "המשקיעים החדשים"), עמם סיכם עמי כי יוקצו להם מניות בחברה שתוקם, בשיעורים שונים. הקצאה כזו צפויה היתה לדלל את שיעור המניות שהוקצה לכל אחד משלושת המייסדים על פי הסכם המייסדים. לנוכח מחלוקות בין המייסדים, הודיע גם בעז, בפגישה שנערכה ב- 21.3.12, על הפסקת פעילותו במיזם, וכן על הפסקה במתן שירותיו לטובת המיזם, כך לטענת המבקשים [ר' סעיף 12 בעמ' 3 לסיכומי המבקשים]. עוד נטען, כי הוא הודיע על סירובו להעביר לידי החברה את הטכנולוגיה שפותחה עד לשלב זה במיזם, בטענה כי הוא בעליה ואף חסם את הגישה לאתר האינטרנט שהוקם [ר' מכתבו של בעז לעמי מיום 15.5.12, נספח ד' לסיכומי המבקשים וכן ראו בהמשך התכתבות הצדדים בעניין זה, נספחים ה'-ט' לסיכומי המבקשים]. בהמשך, בחודש יולי 2012, הודיע אף בוריס כי אינו מוכן לשתף פעולה עם בקשתו של עמי למסור לידיו את קוד המקור של התוכנה בבסיס הטכנולוגיה האמורה [ר' תחלופת התכתובות בין עמי ובוריס, נספחים יא'- יג' לסיכומי המבקשים], וכן לטענת המבקשים אף חסם את הגישה לאתר האינטרנט המהווה את הממשק האינטרנטי של הטכנולוגיה [ר' התייחסותו של בא כוח המבקשים לכך בסעיף 6 למכתבו לבוריס מיום 25.7.12, נספח יב' לסיכומי המבקשים].

3. בין הצדדים הוחלפו מספר תכתובות [ר' נספחים ג' עד ט' לסיכומי המבקשים] ואף ניסיונות שונים להגיע להסדר אשר עלו בתוהו, לרבות טיוטת הסכם בין עמי לבעז (שלא נחתמה), על פיו ישולם לבעז סך של 20,000$ בתמורה למסירת הטכנולוגיה שבידיו לידי החברה [ר' טיוטת הסכם בין עמי לבעז מיום 12.6.11, נספח ג' לסיכומי המבקשים]. במכתב מבא כוחו מיום 18.7.12 [ר' נספח ח' לסיכומי המבקשים] הודיע לראשונה בעז כי אי הקמת חברה על פי הסכם המייסדים מהווה הפרת ההסכם, ואף מצג שווא מצדם של המבקשים, ולפיכך כל התחייבות של מסירת הקניין הרוחני לפיו מבוטלת אף היא בהתאמה.

4. ביום 9.8.12 הוגשה על ידי עמי והחברה תובענה ובה מבוקש סעד הצהרתי המכיר בבעלות החברה בטכנולוגיה, וכן צו עשה המורה לבעז ולבוריס להעביר לידי התובעים את הטכנולוגיה האמורה ואף את השליטה על הגישה לממשק האינטרנטי. לטענת התובעים הטכנולוגיה שייכת באופן מובהק לחברה, ואי מסירתה פוגע קשות ביכולתם לגייס משקיעים פוטנציאליים במיזם. הנתבעים טוענים כי משלא קוימו תנאי הסכם המייסדים, אין לחברה בעלות על הטכנולוגיה, ויתרה מכך, מסירתה לידי התובעים תפגע משמעותית ביכולתם לקבל שיפוי עבור עבודתם במיזם, וכן את המניות להן הם זכאים, לטענתם.

עם התובענה האמורה הוגשה הבקשה הנוכחית לסעד זמני, שעיקרה בקשת התובעים להורות לנתבעים להימנע מעשיית כל שימוש בטכנולוגיה האמורה וכן צו עשה המורה להם להעביר את הטכנולוגיה לידי התובעים או לידי בא כוחם כנאמן. ביום 30.10.12 נערך דיון לפניי, ובהמשכו הגיעו הצדדים להסכם דיוני, אשר לפיו תוכרע הבקשה לסעד זמני בהתבסס על סיכומים בכתב שיוגשו על ידי הצדדים. להסדר ניתן תוקף של החלטה ביום 11.11.12.

דיון והכרעה

4. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת את התנאים למתן סעד זמני:

362.(א)הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1)הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2)אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

5.הסכם המחאת הזכויות עליו כאמור חתמו שלושת המייסדים בדצמבר 2011 קובע כדלקמן:

[שגיאות תחביר, במקור]

"(a) I acknowledges that all inventions (as defined below) will be the sole and exclusive property of the Company and I will not have any rights or title whatsoever thereto.

(b) […]